המתחים הבלתי פוסקים בין הפוליטי והאתי, בין ליברליזם לבין שמרנות, בין פוליטיקה פרוגרסיבית לפוליטיקה ריאקציונרית, בין מהפכנות לשמרנות, המובילים לצידוד בפוליטיקה חסרת מידה טובה מחד או לזהירות נמנעת וחששנות פסיבית מאידך, מותכים מחדש ל"ליברליזם של צדקות" שבו המערכת הטכנית של הליברליזם וערכיו מותכת אל הצדקות והמידה הטובה.
תמה זו עוסקת במרחב הפוליטי ובעיקר במערכת העקרונות הליברלית דמוקרטית. מתוך הכרה בחשיבות של הפרויקטים הפוליטיים העוסקים בזכויות אדם, בחירות ובשוויון, בסובלנות ובכבוד האדם, אך גם מתוך ערנות לבעיות העולות מן המערכת הליברלית, לניכורה לשאלות של זהות, מסורת ומרחבים פרטיקולריים, לעובדה שהיא פועלת בתוך מרחב המובן באופן ראשוני כמרחב דיכוטומי וכמייצרת מערכת בעייתית של אימוץ ודחייה, אנטגוניזם ולוחמנות, ודיכוי מערכות קהילתיות חברתיות או דתיות, מוצעת מערכת הצידקות כפרדיגמה פוליטית.
הפריזמה של הצידקות מוצגת כאן לא רק כמודל של מידות טובות אישיות הקשורות לאדם הפרטי, אלא כמודל של התארגנות פוליטית, כזאת המארגנת מרחב פוליטי רחב יותר המבוסס על עקרונות בסיסיים של צדקות, מידות טובות, יושר וחמלה, ולא רק על עקרונות פוליטיים "מכאניים" של מבנים ומערכות, בנוסף לריפוי הקשר שבין הדתי, התורני והפוליטי, ועיגון העקרונות של הצידקות במסורת ובערכי התורה.
מערכת זו נבנית מתוך אמונה באלטרנטיבה לבינאריות שבין ליברליזם למסורת, אלטרנטיבה לעולם הטכנוקרטי וההיפר פוליטי של הליברליות כמו גם למערכות דתיות המסתגרות בתוך עולם של אמונה אישית. מערכת הבנויה על חיבור המידות הטובות ושאלת הנפש, אל המערכת הפוליטית. בכך מבקש מודל זה להוות אלטרנטיבה לאידיאולוגיות עכשוויות שבשם עקרונות פוליטיים עקרוניים וטכניים חוברים למתן לגיטימציה לקבוצות רשע, ומנגד, לאידיאולוגיות מטאפיזיות מופשטות שאינן מבוססות על הרגישות של הצידקות.
