התמה "תורה מסורתית" מתרכזת במרחב הדתי והתורני ובאתגרים הדיכוטומיים המלווים את המרחב הזה, אלה הגוזרים מלחמה בין הארצי לשמיימי, בין החדש לישן, בין הפנים לחוץ, בין הקהילה למרחב האזרחי, ואלה שבסופו של דבר משרטטים קווי מתאר אינטרסנטיים ולוחמניים סביב שאלות מגזריות, אלה הקשורים בסופו של דבר לדיכוטומיות הגדולות של דת ולאום ולהבחנות בין הלאום היהודי לדת היהודית כישויות נפרדות.
תורה מסורתית היא קשב לתורה מתוך הבנתה כברית של עם ישראל, מעבר לפרויקט לאומיות מחולן בדמותן של מדינות לאום. היא מקעקעת את ההבחנה המלאכותית בין דת ללאום זו שיצרה מחדש בעת החדשה את התורה כדת ואת עם ישראל כלאום. תורה מסורתית היא בחדא מחתא על כל ההבניות הדיכוטומיות שהפכו את התורה לבינארית תחת פעולת ה"הדתה" ו"ההחלנה" באופן כזה שהתחום הדתי הוא נפרד, נבדל, פולחני, ואילו התחום החילוני הוא התחום של המדע, העובדות האמפיריות והרצינות המדעית.
פרויקט התורה המסורתית מבקש להפוך את הקערה על פיה מתוך הנחה כי דווקא האינטרסים המגזריים הם העומדים בבסיס המערכת המשובשת של הדיכוטומיות, הקרעים ופוליטיקת הזהויות, ובמקום זה לחשוב על הארגון של הנושאים הדתיים מבעד לפריזמה של התורה כתורה מסורתית, כתורה הנובעת מן המסורת ולא מן המגזריות.
תמה זו מוצעת כפתרון לקונפליקטים השונים העולים מן ההתנגשות של האינטרסים הדתיים עם האינטרסים של המדינה, האזרחות או המערכת הלא דתית, כמו גם עם הקונפליקטים הפנים דתיים הנבנים סביב רעיונות של דיכוטומיות ותפיסות דתיות ומגזריות קשיחות של חיתוך הערכים הדתיים לפי קצוות מוחלטים וההפרדות המוחלטות של עולמות הקדושה והחול באמצעות הדיכוטומיות של דת וחילון.
המסורת מפרספקטיבה זו מציעה פריזמה מרובדת שבה הדת פועלת ככוח תורני דיאלוגי, המייצר את עצמו תוך קשב לאתגרים שהוא מוצב בפניהם וכניגוד להתבצרות דוגמטית בעולם מוחלט ודיכוטומי.
