חכמה היא דמותה של גישה לעולם הנוצרת מעבר להבדלים הבינאריים של ידע מדעי, השכלה, ידע מבוסס ניסיון, ידע אליטיסטי, מול המסורת, חכמת ההמון, חכמת החיים וחכמת המורים. חכמה מאוגדת במידה הטובה של הענווה וההקשבה כמו גם הלימוד מן המסורת תוך ביקורתיות, אנליטיות, למדנות ועיון.
מודלים שונים של אופני מחשבה מוצעים על ידי החשיבה הדיכוטומית, מודלים הפועלים מתוך אינרציה דוגמטית. כך, בחשיבה המודרנית הפך להיות המדע הניסיוני לאופן חשיבה דוגמטי, מה שניתן לכנות כמדעיזם, חשיבה טכנית המכפיפה את שאלות העולם למבנים טכניים ומדעיים של העולם, ובמסורת הוצגה חשיבה דוגמטית שעיקרה הוא בהכרזות "אני מאמין" ובחישובים טכנוקרטיים בלבד של ענייני הלכה.
כמו כן, נוצרים פערים בשאלות של השכלה, ידע ולימוד, הקשורים לדיכוטומיות בין החכמים להמון, בין הדוקסה לאפיסטמה, בין התרבות הגבוהה לתרבות הנמוכה, בין הקלאסי לפופ, בין תלמיד חכם לעם הארץ. חשיבה דיכוטומית נוטה לבטל את האחד מפני השני ולדחות את יתרונות האחד מפני השני.
דמותו של החכם, התלמיד חכם, או אף "החכם השלם", כמו דמותה של החכמה, מהווים אופן להציע מרחב אחר לאותן דוגמות מחשבתיות. החכמה מהווה מודל מורכב יותר ל"השכלה". היא לא מבוססת רק על ידע ורכישתו, על גילוי וניסיון, על היצמדות דוגמטית לנתונים ולרכישתם בלבד, אלא על האפשרות להציב ביקורת מתוך הפעולה הרפלקטיבית שמעבר לידע הטכני, הטכני או הגלוי, תוך קשר למסורת החכמה ולתכונות האופי של החכם, הקשורים גם לחכמת החיים, לתכונות אפי הקשורות לענווה המאפשרת לימוד והקשבה, לחשיבות המסורת במעשה הלימוד, תוך ביקורתיות ואידיאל של למדנות ואי דחייה של הרפלקטיביות הביקורתית בשם אידיאלים פופוליסטיים.
בשל כך החכמה מתגלה מרבדים רחבים יותר, העבר, המסורת, החברה, הקהילה, חכמת החיים והלמדנות, אבל גם מביקורת המנגנון הפנימי עצמו. חכמה מבקשת להיות מודל ביקורתי קשוב הפועל לאיחוי תוך ביטול מערכות דיכוטומיות קשיחות המציגות את עצמן כברירות מחדל.
חכמה הולמת את דמותו של התלמיד חכם. היא בעלת מבנה סוקרטי של העברת לימוד מרב לתלמיד תוך הלהבת תשוקת החכמה באמצעות השאלה ובאמצעות הדיאלוג הלמדני עם המסורת. החכמה קשורה בקשר הדוק עם דמותו של החכם ועם תכונות אופי מסוימות: הענווה, המוכנות להקשיב, ההערכה לקדושה ולרוח, המידות הטובות, ההתנהלות בנחת, המתינות בדין ובחריצת המשפט, הנעימות הבינאישית, והלמדנות בניגוד לפשטנות.
כדמותם של חכמים, החכמה ניגשת אל המרחבים השונים תוך תחכום, זהירות, ביקורתיות וריבוד, בניגוד לבינאריות ולחד צדדיות של קצוות דוגמטיים סגורים הפועלים כמנגנונים טכנוקרטיים מהירים וחסרי קשב.
